בניית אמון ושיפור יכולת הסיוע בריפוי אצל רופאי הקהילה

שיפור יכולת הטיפול העצמי של מטופלים עם מחלה כרונית מהווה שאיפה חמקמקה בהקשר של קיפוח חברתי. החוקרים העריכו האם התערבות רופא קהילה (CHW) יכולה לעודד באופן יעיל טיפול עצמי ארוך טווח בסוכרת סוג 2 (T2DM).

החוקרים ביצעו מחקר קוהורטה במרפאה ראשונית, אשר כלל 986  מטופלים עם T2DM לא מאוזנת וגורמי סיכון פסיכוסוציאליים. ה-CHW בצע התערבות שכללה גיוס המטופלים לטיפול בשיטה עם בניית אמון ומלמדת תוך הבנת ההקשר החברתי, זיהוי מטרות, ניווט בתהליך הטיפול, וחיבור למשאבים קהילתיים. התוצא העיקרי היה התקדמות במהלך 3 שלבים של טיפול עצמי: הגעה לפגישות טיפוליות, ייצוב המצב הרפואי וקידום המסוגלות האישית. התוצאים המשניים היו שינוי בהמוגלובין מסוכרר (HbA1c), צורך בטיפול דחוף, ביקורים במחלקה לרפואה דחופה או בבית החולים.

תוצאות המחקר הראו כי 27% מהמטופלים דבקו בפגישות הטיפוליות, 41% התקדמו למצב יציב, ו-33% השיגו תחושת מסוגלות עצמית. החוקרים מצאו ירידה בהמוגלובין מסוכרר, ללא הבדלי קבוצות, במדידה הרביעית. לאחר המדידה החמישית, קבוצת המסוגלות האישית לטיפול עצמי השיגה תוצאות טובות יותר מבחינת ירידה בהמוגלובין מסוכרר, מגמה אשר המשיכה עד למדידה העשירית עם ממוצע של 8.5% בהשוואה ל-8.8% אצל הקבוצה אשר דבקה במפגשים טיפוליים ו-9% בקבוצה אשר עברה ייצוב מצב רפואי (P = .003). שיעור הביקורים במחלקות לרפואה דחופה ובבתי חולים בכלל היה נמוך יותר בקרב קבוצת המטופלים אשר הראו מסוגלות אישית לטיפול עצמי.

החוקרים סיכמו כי CHWs מטעם מרפאות יכולים לגייס מטופלים פגיעים, ולסייע להם להשיג יעדים של טיפול עצמי בהקשר של מצב סוציאלי ירוד.

מקור:

Ferrer et. al (2022) Annals of Family Medicine DOI: https://doi.org/10.1370/afm.2848